ר"ן על נדרים ל״ז

1 מאי שנא מדרש דלא דכתיב ואותי צוה ה' בעת ההיא - האי קרא מייתי לאשמעינן דמשה נצטווה ללמוד תורה לישראל:

2 וכתיב ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' - כלומר שצוני ללמוד בחנם דאי לא כאשר צוני אמאי קאי דליכא למימר בשכר דהיכי לימא כאשר צוני וכי צוהו בכך לא סגיא דלא לישקול אגרא וליכא למימר נמי דכאשר צוני הכי קאמר כאשר צוני ולא מעצמי אני אומר דודאי ישראל לא היו מפקפקין בכך דהא כתיב בך יאמינו לעולם אלא ודאי ה"ק כאשר צוני ללמד בחנם:

3 מקרא נמי בחנם - מהאי קרא גופיה:

4 רב אמר שכר שימור - דמסתמא לומדי מקרא קטנים וצריכין שימור ומש"ה נהי דאגר לימוד אסור שכר שימור שרי:

5 ורבי יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים - שמלמדין להם טעמים דלאו מדאורייתא נינהו הלכך לא הוו בכלל חוקים ומשפטים ואיכא בין רב לרבי יוחנן ללמד מקרא לגדול דלא בעי שימור דלרב אסור דס"ל דפיסוק טעמים דאורייתא ולרבי יוחנן שרי משום שכר פיסוק טעמים הלכך לענין הלכה כיון דקיי"ל דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן נקטינן דאפי' מגדול שרי ליטול שכר על המקרא וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות נדרים:

6 תנן לא ילמדנו מקרא וכו' אלא למאן דאמר שכר שימור גדול בר שימור הוא - והא איהו נטר נפשיה:

7 בקטן - דהוי האי מודר קטן דאף על גב דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו אפילו הכי לא ספינן ליה בידים וכשמלמדו הרי הוא מהנהו:

8 ולענין - הלכה קיימא לן הכי דעל המדרש לא שרי למשקל מיהו ה"מ שכר לימוד אבל אגר בטלה שרי והכי איתא בירושלמי דגרסינן התם יכול אף על מקרא ותרגום כן ת"ל חוקים ומשפטים חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם ואי אתם מלמדים בחנם מקרא ותרגום וכן חמי מתניא נסבין אגריהון אמר ר' יודן בר' ישמעאל שכר בטלן הם נוטלין:

9 ואם היה גדול מלמד לו ולבניו מקרא - לו דלא בעי שימור לבניו נמי אע"ג דבעו שימור לא מתסר טפי מזן את בניו ואת בנותיו:

10 מיתיבי תינוקות לא קורין בתחילה בשבת - מה שלא קראו מימיהם אלא שונין בראשון אם קראו פעם ראשונה לפני השבת שונין אותו בשבת אע"פ שהיא חזרה ראשונה:

11 בשלמא למ"ד שכר פיסוק טעמים היינו דאין קורין בתחילה בשבת - לפי שעיקר השכר אינו אלא על קריאה ראשונה שטרחה מרובה ומש"ה אין קורין בתחילה בשבת דשכר שבת אסור אבל שונין בראשון משום דאחזרה לא שקלי אגרא:

12 אלא למאן דאמר שכר שימור אמאי אין קורין וכו' - כלומר מאי איכא בין פעם ראשונה לשניה הרי השכר אינו אלא על השימור וכי היכי דאיכא שימור בתחילה הכי נמי איכא שימור כששונין:

13 הבלעה היא - שמבליע שכר יום השבת בכלל שכר שאר הימים:

14 לשמור את התינוק - שהיו מגדלין תינוקות בחצרות הבנויות על גבי הסלע מפני קבר התהום כדי שימלאו מים מן המעיין לקדש אפר הפרה:

15 לשמור הפרה - פרה אדומה:

16 את הזרעים - לצורך עומר הוו משמרין אותם קודם הבאת העומר הכי מפרש לה רש"י ז"ל בפרק הזהב ב"מ דף נח.:

17 לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן - אם נאבדו בשבת דכיון דלא שקיל אגרא בשבתא הוה ליה שומר חנם:

18 אם היה שכיר שבת - שבוע אחת:

19 שכיר שבוע - שמטה אחת:

20 נותן לו שכר שבת - כיון שלא הזכירו בפירוש אלא שהבליעו בכלל שאר הימים:

21 לפיכך - כיון דהוי שומר שכר אם אבדו בשבת חייב באחריותן:

22 דיפנו אבוהון דינוקא למצותא דשבתא - שאבות התינוקות פונין למצות שבת ומשתעשעין עם התינוקות ואם יקראו התינוקות לכתחילה יחושו לבטולם:

23 ויקיר עליהון עלמא - על התינוקות שמתוך שאכלו יותר ממה שדרכן לאכול בחול אבריהם כבדין עליהן ואין יכולין ללמוד בתחילה שצריך עיון מרובה:

24 גדול מי בעי שימור - בתמיה. כך היא הגירסא במקצת נסחאות ואתי שפיר דה"ק סתמא דמתני' דקתני ולא ילמדנו מקרא בגדול היא מדקתני סיפא אבל מלמד את בניו דמאי דמשנינן לעיל חסורי מחסרא שינויא דחיקא היא אלא ודאי בגדול מתוקמא וגדול מי בעי שימור. ואיכא נסחי דגרסי בנות מי בעי שימור והכי פריך ודאי כל היכא דתנא תכא המודר הנאה מחבירו בין איש בין אשה משמע והיכי פסיק ותנא לא ילמדנו מקרא נהי דמוקמת לה בקטן תינח בנים קטנים דבעו שימור אבל בנות אפי' קטנות לא בעו שימור שאין דרכן לצאת לחוץ:

25 קסבר פיסוק טעמים דאורייתא הוא - ואסור ליטול על לימודם שכר דכיון דמדאוריי' נינהו הוו להו כחוקים ומשפטים:

26 מפורש זה תרגום - דמפרש ליה לקרא:

27 ושום שכל אלו הפסוקים - נקודות המפסיקות בין פסוק לפסוק וקרי להו שום שכל שעל ידיהן אדם מבין המקרא כפי תנועת הטעמים כדאמר פרק קמא דחגיגה דף ו: נפקא מינה לפסוקי טעמי:

28 המסורות - מה שנמסר במסרה:

29 אמר רבי יצחק מקרא סופרים - הקריאה שמסרו לנו הראשונים שנקראו סופרים:

30 ועטור סופרים - תיבות יתירות שנכתבו ליפות הלשון ונקראות עטור לפי שהן מעטרין את הלשון:

31 קריין ולא כתיבן - תיבות הנקראות ולא נכתבות:

32 כתיבן ולא קריין - שנכתבות ואינן נקראות:

33 הלכה למשה מסיני - כך קבל משה בסיני ומסר לישראל:

34 מקרא סופרים ארץ ארץ - שכשיש בו אתנחתא נקרא ארץ בקמץ:

35 שמים מצרים - שאע"פ שאין בהם אל"ף נקראים כאילו היתה בהם:

36 עטור סופרים אחר תעבורו אחר תלכו אחר תאסף קדמו שרים אחר נוגנים - כל הני אחר מיותרין הן ואינן אלא לתפארת הלשון דהוה ליה למכתב סעדו לבכם ותעבורו תסגר שבעת ימים ותאסף קדמו שרים נוגנים אלא שנכתבו לתפארת הלשון:

37 צדקתך כהררי אל - הוה ליה למכתב צדקתך הררי אל כדכתיב משפטיך תהום רבה לומר שההרים הרמים כלומר המלאכים צריכין לצדקת השם אלא שכתב כהררי אל לתפארת הלשון ובדברי מורי ראיתי דעטור סופרים היינו שכותבין טעם מפסיק באחר כי היכי דלישתמע אח"כ תלך ואח"כ תעבורו ואחר כן תאסף קדמו שרים ואח"כ נוגנים צדקתך כהררי נפסק בטעם כהררי ממלת אל לומר שמלת אל הפוכה כאילו היתה בתחלת הפסוק ופירוש אל צדקתך עלית כהרים שהם גלויים ואלמלא ההפסק היה במשמע אחר שתלכו אחר שתעבורו אחר שתאסף קדמו שרים אחר הנוגנים שהנוגנים קדמו להם צדקתך כהרים של אל וקרי ליה עטור סופרים משום דמעטרי לה למילתא בטעם הקריאה:

38 קריין ולא כתיבן פרת דבלכתו - בשמואל הוא להשיב ידו בנהר פרת פרת קרי ולא כתיב:

39 איש דכאשר ישאל - בשמואל נמי הוא גבי אחיתופל כאשר ישאל איש בדבר האלהים איש קרי ולא כתיב:

40 באים דונבנתה - בירמיה הוא הנה ימים באים נאם ה' ונבנתה העיר וגו' באים קרי ולא כתיב:

41 לה דפליטה - בסוף ירמיה בנבואת בבל יהי לה לפליטה לה קרי ולא כתיב:

42 את דהגד הוגד - ברות ויען בועז ויאמר לה הגד הוגד את לי כל אשר עשית את חמותך האי את קרי ולא כתיב מיהו בספרים שלנו קרי וכתיב ואף במסרה לא מדכר ליה בהנך דקריין ולא כתיבן:

43 אלי דהגורן - ברות נמי הוא ותאמר אליה את כל אשר תאמרי אלי אעשה והפסוק שאחריו ותרד הגורן ותעש ככל אשר צותה חמותה וקרי ליה אלי דהגורן אע"ג דבההוא קרא ליכא הגורן כיון דסמוך ליה בפסוק דלאחריו:

44 אלי דהשעורים - ברות נמי הוא ותאמר שש השעורים האלה נתן לי כי אמר אלי אלי קרי ולא כתיב:

45 כתיבן ולא קריין נא דיסלח - במלכים בהשתחויתי בית רימון יסלח נא ה' לעבדך כתיב נא ולא מקרי: